א.מ.ן-על אמנות, אימון ואמון



תהליכי יצירה מבוססים תכופות על איזון דינמי בין חיבור והתרה, בין פירוק לבנייה.

באמנות הפלסטית, מעצימה מוצקות החומר, את החוויה החושית:

מגע, צבע, צורה ומירקם יעוררו מנעד תחושות בין משיכה לדחייה.

שלבי העבודה מפגישים אותנו בהכרח עם רגשות ואתגרים סביב פירוק ובנייה.

 בניה דורשת אקטיביות ומקושרת תכופות לרגשות "אופטימיים": סקרנות, התלהבות, התפעמות ושמחה.

פירוק מאופיין ע"י עצירה ובחינה. כאן  עשויים לעלות כעס, אכזבה, אובדן, ומחשבות על ויתור ונסיגה.

שני אלו יחד מציפים אל ועל פני השטח גישות, נטיות, דפוסים והשקפות עולם.

בתרבויות שונות נתפסה הפרקטיקה האומנותית כדרך של התחנכות.

כלי להתמרת הנפש ולחיבור בין חומר לרוח.

אם נבחר להתיק את המבט משולחן העבודה ונפנה את תשומת הלב אל מה שקורה בדיאלוג עם החומר, נגלה שהמרחב האמנותי הוא מעין סימולטור רגשי, מקום לאימונים. 

השורש א.מ.ן מצביע על שתי איכויות רגשיות הקשורות זו בזו,

האחת אקטיבית באופייה והאחרת כמו בוקעת מתוכה.

אימון הכרחי לפיתוח מיומנות ושליטה בכלי האמנותי.

אימון בהתמודדות עם הקושי שבשלבי הפירוק, מלמדת להכיל אכזבה ופחד.

חציית צמתים של אי ידיעה דורשת בנייה של אורך רוח.

התמדה, עבודה עם מגבלות החומר,  שעמום, בכל אלה נדרש אימון.

בסופו של דבר, יוצר האימון תשתית המאפשרת להעזה לצמוח.

מתוך האימון האקטיבי, מתהווה לאיטה חוויה חדשה,

רכה ומשוחררת יותר באיכותה-אמון.

אמון נרכש כאשר אנו מעזים לקבל השראה מטעויות וכישלונות, כשאנו מבחינים שזוויות הראיה התרחבו בזכותם.

אמון נבנה כשאנו נוכחים שמשהו חדש, נכון יותר, מתרחש בעקבות פירוק הישן.

התנסות חוזרת ונשנית בטבעו של התהליך האמנותי, בונה שקט.

זוהי ידיעה שניתן להרפות למרות אי הוודאות ולהישען על התבונה המתגלה בתהליך.

 בעיני, היופי של אומנות כסימולטור הן בעדויות שנשארות, תזכורות חומריות לתהליכי למידה, צמיחה והשתנות.

"כל אדם הוא אמן."*


Jeder Mensch ist ein künstler/Joseph Beuys*